שיר לאבא — עם המילים שהוא לעולם לא יבקש

אבות אצלנו מומחים בלהגיד „נו, די” בדיוק ברגע שמישהו מתחיל להתרגש. הם יסיעו אתכם לתחנה בשש בבוקר, יתקנו את הדוד, יעמדו ליד המנגל שעות ברצף — ולא יחכו לתודה. שיר עוקף את כל זה: לא צריך לעמוד מולו ולחפש מילים, רק ללחוץ על נגן ולתת לו להקשיב, גם אם הוא יעמיד פנים שזה סתם. אחרי שישמע, סביר שיגיד רק „יפה, יפה” — וזה בדיוק הסימן שזה עבד.

ספרו בכמה משפטים מי הוא: איך אתם קוראים לו, הבדיחה שכל המשפחה כבר מגלגלת עליה עיניים, דבר אחד שלימד אתכם בידיים. מהפרטים האלה נכתבות המילים, מולחנת מנגינה, ותוך דקה בערך יש שיר מושר בקול אמיתי, עם עטיפה מצוירת. אפשר לתת אותו כשהוא יוצא לפנסיה, כשהוא הופך לסבא, או ביום שישי רגיל, בין המרק לקינוח.

• על האש ביום העצמאות. כשהוא עומד ליד המנגל וכל המשפחה מסביב — רמקול קטן, והשיר מתחיל להתנגן.
• כשהוא חוזר ממילואים. אחרי שבועות ארוכים במדים, שיר שמחכה לו בבית עם כל המשפחה.
• כשהוא מגשים משהו שחיכה לו שנים. המרתון הראשון בגיל חמישים וחמש, התואר שסוף סוף השלים, הסירה שבנה במחסן.
• כשהוא הופך לסבא. האבא הקשוח פוגש תינוק, ופתאום יש על מה לשיר.
• ביום שהבנתם שהוא צדק. ההחלטה שהתעקש עליה ושנאתם אז — שיר שמודה בזה, סוף סוף, בלי שתצטרכו להגיד את זה בפנים.

מי שכותב משנה את השיר. בן כותב לרוב על מה שעשו יחד — המגרש, המוסך, הנסיעות — והתודה מתחבאת בין הבדיחות. בת כותבת לא פעם על האבא ששמר עליה, שחיכה ערה עד שחזרה, שבדק כל חבר שהביאה הביתה, ואחר כך רקד איתה בחתונה. כל הילדים יחד יכולים לתת לכל אחד בית משלו, עם פזמון משותף שחוזר בין הבתים. ואם אתם כבר הורים בעצמכם, תנו לנכדים שורה — אין דבר שממיס אבא מהר יותר. בכל מקרה, אל תגזימו במחמאות: פרט אחד מדויק, כמו הריח של הסבון שלו או הדרך שבה הוא מקפל עיתון, אומר יותר מ„אתה האבא הכי טוב בעולם”.